אז מה עושים עם ילדים שמקללים ( פסט המשך )

אם לא קראתם/ן את הפוסט הקודם קראו אותו פה

הפוסט הזה מיועד לאותה אמא שנשבעה לי שהיא לא מקללת וגם לא בן זוגה,

אבל הילד שלהם בן ה – 5 מנבל את הפה השכם וערב.....

הפוסט הזה לא מיועד לאמא שבעצמה מקללת קללות עסיסיות – בשבילך אמא יש לי פוסט אחר לגמרי.....

אז בפעם הבאה שהילד שלך מקלל וצועק את עושה ככה:

שיקוף– אני רואה שאתה עכשיו כועס וקשה לך להקשיב לי? (לשים סימן שאלה בטונציה ולחכות לתגובה מהמקלל הצעיר.....

תמשיכי בסגירת סיטואציה כשהוא (ואת) לגמרי רגועים, אתה זוכר שכעסת כשביקשתי ממך ........... (מה שהיה בסיטואציה?) וקיללת?

בחרת לצעוק ולקלל וזה אומר שבחרת שלא אקשיב לך , כי בבית שלנו לא מקללים – (הכוונה היא להראות לו את הרווח או ההפסד מהבחירות שלו (במקרה הזה הפסד)ואם תתמידי בזה הוא ילמד לבחור נכון עבורו.

את ממשיכה לשאלת העצמה:

מה לדעתך יכול לעזור לך בפעם הבאה ? מה תוכל לעשות אחרת?

תני לו כמה דקות לחשוב על נושאים – יש ילדים שלא מצליחים להעלות רעיונות, במקרה זה , תשאלי אותו אם הוא רוצה שאת תעזרי לו להציע – רק אם הוא נותן את הסכמתו את מציעה 2-3 אופציות ונותנת לו לבחור.

ואז את מסיימת במשפט שיעיף לו את תחושת המסוגלות לגבהים חדשים:

נהדר שאתה מסוגל לראות ש....... (מה שהוא בחר) בפעם הבאה ש...... (תרגיש שאתה רוצה לקלל)

אתה יכול להיות גאה בעצמך.......

תמיד לסיים במשפט הזה –

תזכרי:

הוא יכול להיות גאה בעצמו ולא "אני גאה בך" –

כי לא את העניין המרכזי כאן אלא הוא

ואת לא רוצה שהוא יעשה דברים רק כדי לרצות אותך – נכון?

כמובן שזו הזדמנות פז לרענן את הגבול שאצלכם לא נוהגים באלימות (בתנאי שזה נכון...)

אני כאן

חיבוק,

מוריאל